<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער האחד ועשרים</h1>
<h2>דף נג.</h2>
תנאי קודם למעשה, דתנן בפרק הפועלים [ב"מ צ"ד ע"א] כל תנאי שמעשה בתחלתו בטל, כיצד דתנו רבנן בפרק מי שאחזו [גיטין ע"ה ע"א] הרי זה גטיך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזיר (לי) [לו] את הנייר מגורשת. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, ותירץ רבא משום דהוה מעשה קודם לתנאי ותנאי בטל ומעשה קיים והויא לה מגורשת אבל הנייר שלו במאי בו מגרשה ואנן בעינן ונתן בידה וליכא. ומעשה קודם לתנאי כלומר שהקדים נתינת הגט ואחר כך התנה, וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות אישות [ה"ד] שכתב אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר לה אם תתני לי מאתים זוז תהא מקודשת לי ואם לא תתני לא תהא מקודשת הרי תנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואחר כך התנה ע"כ. ורש"י ז"ל לא פירש כן, והקשו על דבריו מדמקשינן בפרק מי שאחזו [גיטין שם] גבי תקנתה דשמואל בגטה דשכיב מרע ולימא לא יהא גט אם מתי ומהדרינן בעינן תנאי קודם למעשה, משמע דאין הדבר תלוי בנתינת הגט אם קדמה או נתאחרה, דאם הדבר היה תלוי בכך היה להם לומר הכא במאי עסקינן שהזכיר התנאי ואחר כך נתן הגט, אלמא אין הדבר תלוי (בנתינת) [בנתינה] אלא בזכירת התנאי שיהיה זכירת התנאי קודם למעשה, כלומר [שיאמר] אם תתני לי מאתים זוז תהא מקודשת לי דאז הוי תנאי קודם למעשה אבל אם אמר לה תהא מקודשת לי אם תתני לי מאתים זוז מעשה קודם לתנאי, ודכותא בגטין הרי את מגורשת ממני אם תחזרי לי הנייר הוי מעשה קודם לתנאי, ואם אמר לה אם תחזירי לי את הנייר תהא מגורשת ממני (הרי) [יהוי] התנאי קודם למעשה וכן בכל התנאים. ודברי הרמב"ם ז"ל דחאום הראב"ד ז"ל והר"ם הכהן ז"ל בהגהותיהם, והר"ן ז"ל בפרק האומר בקדושין. והאי תנאה הכי הוי בבני גד ובני ראובן אם יעברו הוי תנאה ונתתם להם הוא מעשה וכתב רבינו חננאל דהאי נמי כהילכתא הוא אף על גב דלא אשכחן לה אלא כר' יהודה כדאיתא בעטור.
תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר. דהא רב אדא בר אהבה [גיטין ע"ה ע"ב] מתרץ ההיא דעל מנת שתחזיר לי את הנייר וההיא דהנייר שלי דמקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותנאי בטל ומעשה קיים אבל אם אמר לה הרי את מגורשת והנייר שלי לא נתן לה כלום ואנן בעינן ונתן בידה וליכא. אלמא משמע מדרב אדא בר אהבה [שצריך] שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, דכולהו תנאי דאמרינן הרי את מגורשת על מנת שתניקי את בני או שתתני לי מאתים זוז או הרי את מקודשת על מנת שאדבר עליך לשלטון וכו' דהוי מעשה בדבר דהיינו (בגרושין או בקדושין) [הגירושין או הקידושין] וכו' והתנאי בדבר אחר דהיינו או הנתינה או ההנקה או הדבור ודומיהם. והרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות אישות [ה"ב] לא הזכיר בענין דיני התנאים אלא ד' דברים תנאי כפול והן קודם ללאו ודבר שאפשר לקיימו ותנאי קודם למעשה, אבל תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר לא הזכיר והר"ם הכהן ז"ל הגיה עליו. ובחדושי הרמב"ן ז"ל בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ז ע"ב] גבי אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי מקשי והא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותירץ דההיא רב אדא בר אהבה אמרה ולא[ו] הלכתא היא, (וכן רבא) [וכן ההיא דרבה] דאמר דמשום דמעשה קודם לתנאי היא משום מסקנה קאמר רבי היא דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי. ואפשר דהרמב"ם ז"ל נקט הא דרבה דמעשה קודם לתנאי בדוקא, דהא סתם לן תנא הכי בפרק הפועלים [ב"מ צ"ד ע"א], דתנן כל תנאי שמעשה בתחלתו בטל, אבל ההיא דרב אדא סבר דלאו הלכתא היא, ולפיכך כתב ההיא דרבה ולא כתב ההיא דרב אדא בר אהבה כנ"ל סיוע לדבריו. אבל הר"ם הכהן ז"ל פירש דההיא דאתרוג באומר על מנת היא ואומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, וכן כתב הרשב"א ז"ל [בחי' ב"ב קל"ז ע"ב]. אלא שראיתי להרמב"ן ז"ל לא ירצה בזה. ובתוספות תרצו ההיא דאתרוג במעשה קודם לתנאי. ורש"י ז"ל בפרק האומר [קידושין ס"א ע"א] כתב דה' דינין ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר ומעשה בדבר אחר ותנאי קודם למעשה ושאפשר לקיים המעשה על ידי שליח וכן כתב רבינו חננאל ז"ל.
הן קודם ללאו. (כדאמרינן) [כדאמר רבא] גבי דאתקין שמואל בגטה דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט משום הן קודם ללאו. ובענין הכותב גט לאשתו ואמר לה אם באתי ואם לא באתי כיצד יתנה, אם יאמר אם לא באתי יהא גט ואם באתי לא יהא גט, או אם באתי לא יהא גט ואם לא באתי יהא גט, אם המעשה הוא יהא גט או אם באתי. ואמר לי אדוני אבי מורי הרב נר"ו כי היו דברים בינו ובין הרב ר' יצחק בר ששת זלה"ה בזה ושהרב ז"ל היה מסופק בזה, אבל הדעת מכרעת דיהא גט הוא המעשה, דתנאי קודם למעשה המעשה הוא קיום הקידושין והגרושין והתנאי הוא אם תתני או אם אבוא וזולתם. ועל כן צריך לומר אם לא באתי יהא גט ואם באתי לא יהא גט דהתנאי הוא אם באתי ואם לא באתי והמעשה הוא יהא גט, ואם נעשה בהפך יהא התנאי בטל דהמעשה הוא קיום הגרושין. (והרב) [וכן כתב הרב] בעל העטור ז"ל בסדור התנאי אי לא אתינא עד תלתין יומין מעכשיו להוי (גטה) [גיטא] ואי אתינא עד תלתין בטל ההוא (גטה) [גיטא] ונכון הוא ואין צריך בזה שום שנוי ולא שום תוספת. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות גרושין [ה"ז] הרוצה לגרש על תנאי וכו' כיצד כגון שיאמר לה אם לא באתי מכאן ועד ל' יום הרי זה גט ואם באתי בתוך ל' יום לא יהא גט, וכן כתב בעל הטורים ז"ל בספר אבן העזר בסימן קמ"ה.
תנאי שיכול לקיימו על ידי שליח. דתנאי בני גד ובני ראובן יכולים היו לקיימו על ידי שליח לשכור חיילות ולעבור לפניהם. ובפרק מצות חליצה [יבמות ק"ו ע"א] אמרינן דחליצה מוטעית כשרה, (אי זוהי) [ואי זו היא] חליצה מוטעית אמר רבי יוחנן כל שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, וקאמרינן עלה בפרק המדיר [כתובות ע"ד ע"א] מכדי כל תנאי מהיכן גמרינן (לה) [ליה] מבני גד ובני ראובן תנאה דאפשר לקיומיה על ידי שליח כי התם הוי תנאה תנאה דלא אפשר לקיומיה על ידי שליח כי התם לא הוי תנאה. והר"ם הכהן ז"ל השיג על הרמב"ם ז"ל [הל' אישות פ"ו ה"ב] שלא כתב דבר זה בכלל הדברים הצריכין בכל תנאי, וכתב עליו דתנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח הלכה פסוקה הוא דמתנאי שאי אפשר לקיימו על ידי שליח חזינן חליצה מוטעית כשרה וגט מוטעה פסול משום דאפשר לקיימו על ידי שליח כי התם. ונראה לי שרבינו ז"ל לא כתב זה בכלל התנאים משום דבדוכתא בפרק מצות חליצה [יבמות שם] לא קא יהיבי האי טעמא דלאו דסמכא הוא, ועוד דהתם בפרק המדיר סבר ריש לקיש למימר דחליצה מוטעית הוי חלוץ לה ובכך אתה כונסה ומהדרינן עליה, אמר ר' יוחנן אני שונה בין שנתכון הוא ולא נתכונה היא וכו' חליצתה פסולה עד שיתכונו שניהם וכו' אלמא דטעמא משום כוונה הוא, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות חליצה [הכ"ד] חליצה מוטעית פסולה כיצד כגון שאמרו לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה או שאמרו לו חלוץ לה שזו מצוה היא ואינה מפסדת עליך כלום ואם תרצה אחר כך ליבם תיבם וכיוצא בדברים אלו פסולה אבל אם הטעוהו ואמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז על תנאי כך וכך אף על פי שלא נתנה לו ולא נתקיים התנאי חליצתה כשרה שהרי נתכון לחלוץ לה. הרי שתלה הרב ז"ל בכונה ולא בתנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח, ועוד מדאמרינן בפרק רבן גמליאל [יבמות נ"ג ע"א] כולי עלמא יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קא מפלגי וכו'. ובעל העטור דמייתי מינה ראיה וסייעתא דבעינן תנאי שיכול לקיימו על ידי שליח, (ו)לא הבנתי דבריו. אלא שאם דעתו לומר [ד]לא סלקא הכי בפרק מצות חליצה. מכל מקום כיון שכל גדולים אלו רש"י ורבינו חננאל ור"ם הכהן ובעל העטור זצ"ל סברי הכי ראוי לסמוך עליהם, והרמב"ן ז"ל [בחי' גיטין ע"ה ע"ב] גם כן דעתו כדבריהם. ורבינו חננאל ז"ל כתב במסכת גטין סוגיא דשמעתא בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ותנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח.
תנאי שאפשר לקיימו. תנן בפרק הפועלים [ב"מ צ"ד ע"א] כל שאפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו תנאו קיים. ואמרינן בגמרא אמר רב טבלא אמר רב זו דברי רבי יהודה בן תימא אבל חכמים אומרים אף על פי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו תנאו קיים, דתניא הרי זה גטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה על מנת שתביאי לי קנה בת מאה אמה על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך אם מתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אין זה גט רבי יהודה בן תימא אומר כל (שאפשר) [שאי אפשר] לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו א"א [אינו אלא] כמפליג בדברים וכשר, אמר רב נחמן אמר רב הלכה כדברי ר' יהודה בן תימא, אמר רב נחמן בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיימו תנאו בטל שמע מינא. ואיתא נמי בפרק המגרש [גיטין פ"ד ע"א]. ורש"י ורבינו חננאל ז"ל דלא כתבי הא נמי לא משום דלא סבירא ליה הוא דלא כתבי ליה דהא הלכה פסוקה הוא אלא דלא כתב[י] אלא תנאי דגמרינן מבני גד ובני ראובן והא ליתיה בהו ולפיכך לא כתבוהו. והרמב"ם כתבו אף אל פי שהניח אחרים. ירושלמי לבעל מתיבות כל דבר שאי אפשר לקיימו והתנה עליו מתחלתו לא נתכון זה אלא להפליגה בין שאמר בכתב בין שאמר על פה כל המתקיים בכתב מתקיים על פה כל המתקיים על פה מתקיים בכתב. וכל תנאי שחסר אחד מהדברים הללו תנאי בטל ומעשה קיים. כדאמרינן גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה. וגבי על מנת שתחזירי לי הנייר דתנן [גיטין ע"ה ע"א] דהויא (מקודשת) [מגורשת] ומוקמי לה בגמרא משום דהוי תנאה ומעשה בדבר אחד, אי נמי משום דהוי מעשה קודם לתנאי, וכן כתבו כל המפרשים ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק (י') [ו'] מהלכות אישות ואפילו בגט.
וממה שצריך שתדע הוא דכל הני דקדוקי ליתנהו אלא במתנה [הוא בעצמו] עם חברו, אבל במתנה עם שלוחו לא בעי [לה] תנאי כפול ולא שאר תנאי, לפי שלא נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך דבריו, ודייקי לה מדתנן [גיטין ע"ו ע"ב] כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו אחר י"ב חדש אינו גט והא הכא מעשה קודם לתנאי הוא אלא דכיון דהוא על ידי שליח לא בעי דיוקי דתנאי. וכן כתב בעל העטור ז"ל, והרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק מי בגטין [ע"ה ע"ב], והר"ן ז"ל בפרק האומר בקידושין [ס"א ע"א], אף על פי שהרשב"א ז"ל מגמגם בדבר בחדושי גטין [שם] שלו. ואין הפרש בין אם התנה הבעל או האשה או המוכר או הקונה או הנותן או המקבל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות אישות [ה"א], ובפרק ג' מהלכות זכיה [ה"ו], ואף על גב דבפרק נשך [ב"מ ס"ו ע"א] אמרינן כיון דלוקח בעי לאתנויי ולא מתני פטומי מילי, וגבי גט אמרינן התם בתמיה בדידה קיימא למשדי תנאה בגטה וכו'. והרב בעל העטור ז"ל לא כתב כדברי הרמב"ם ז"ל באות תנאי בחלק עשירי ממנו שכתב שם והלכתא כל היכא דמוכר בעי אתנויי ולוקח הוא דאתני אי נמי לוקח בעי אתנויי כגון אחריות וכיוצא בהן ואתני מוכר פטומי מילי נינהו ואינו תנאי אלא אם כן עשאו מי שעליו להתנות ואפילו התנאי בשעת מעשה ע"כ. וראוי לחוש לדברי הרב ז"ל כל שכן היכא דאיכא אפוקי ממונא, וכן נראה שהיא דעת הרא"ש ז"ל בספר החשן בסימן (ח"י) [ר"ז] וצ"ע שם. ומיהו יש דברים דלא בעינן תנאי אלא גלויי דעתא, כי ההוא דזבין ניכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל, וההוא דזבנינהו לנכסיא סליק ולא אהדר ליה וכו', וכן ההיא דבפרק אלמנה נזונית [כתובות צ"ז ע"א] בההיא בצורתה דהות בנהרדעא וכו', ויש דברים שאפילו גלויי דעתא לא צריך כההיא דמברחת בפרק האשה שנפלו לה נכסים [שם ע"ט ע"א], וההוא דשמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר דאמר שמעון בן מנסיא אלו ידע שבנו קיים לא כתב דבפרק אף על פי ובפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ב ע"א] ובפרק מי שמת [שם קמ"ו ע"ב], וכן כתב[ו] בפרק מי בגטין [ע"ד ע"א] הרמב"ן והרשב"א והרא"ש זצ"ל. גרסינן התם [גיטין ע"ד ע"א] כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. ונחלקו אבות העולם בזה אם באומר על מנת בעינן תנאי כפול או לא. שהריא"ף ז"ל כתב דכי בעינן תנאי כפול היינו בתנאי אבל בעל מנת לא בעי כפילה ולא תנאי [קודם] למעשה כדאיתא בהלכותיו בפרק מי [גיטין ע"ו ע"א] וכן כתב בתשובה [סל"א]. וכן כתבו בשם הרב הבבלי ובשם תשובת רבנו האיי גאון ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק (י')0[ו'] מהלכות אישות [הי"ז] דעל מנת לא בעינן שום דיוק דתנאי אלא שצריך שיהיה תנאי שיכול לקיימו. והראב"ד ז"ל נתן טעם לדבר אמאי בעינן בתנאי כלהו דיוקי ובעל מנת לא צריכי דתנאי שעל מנת או של מעכשו דמהשתא חאיל המעשה בתנאי הוא דחאיל והתנאי והמעשה באים כאחת ושוב אינו נעקר על כן אין הדיוקין מעכבין בו, אבל תנאי באם שהתנאי הוא בו לבטל המעשה שלא יחול מעתה אין בו כח לבטל המעשה אלא אם כפל תנאו. והרמב"ן [חי' גיטין ע"ה ע"ב] כתב על סברות אלו חבלות חבלות של תשובות מהמשניות וסוגיות ותוספתא וירושלמי. וגם הר"ם הכהן ז"ל הגיה על הרמב"ם ז"ל. ומפני שרואים שכך היא סברת הריא"ף ז"ל ורבנו האיי גאון ז"ל דחק להעמיד בה חזון, ובסוף דבריו כתב שצריך לעשות לו רב בזה. וגם הרשב"א ז"ל הצריך בזה עיון. ורבינו חננאל ז"ל כתב על ההיא דאתקין שמואל בגטה וסוגיא דשמעתא איירי בעל מנת, אלמא דסבירא ליה דבכל התנאים בעינן שיהא בה כל דין (תנאי) [התנאים]. וכתב הרא"ש ז"ל שכן הסכימו כל חכמי ארצו וכן עמא דבר. ובפרק קמא דקדושין [כ"ג ע"א] כתב הרמב"ן ז"ל שהאומר לחברו שדי מכורה לך על מנת שאתן לך מאתים זוז חוזר בזה ובזה ולא מצי זוכה למימר הריני כאלו (נתקבלתי) [התקבלתי], דמשום הכי התנה כדי שיוכל לחזור בו כל זמן שלא קיים התנאי. והביא ראיה מדאמרינן התם ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"א] זכי בשדה זו לפלוני על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בשדה וחוזר בשטר והמפרשים הביאו דבריו בלי (חלוק) [חולק]. ירושלמי בקדושין בפרק האומר [פ"ג ה"ג] מתנה אדם על ערובו אמר רבי אלעזר מאן תנא אם בא ואם לא בא רבי מאיר היא. היכן רבי מאיר חבריא [אמרין] רבי מאיר דקדושין דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אמר רבי מאיר בין ירדו בין לא ירדו אינה מקודשת עד שיכפול תנאה הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכו' עד רבי חגי בעי קמי רבי יוסי והא אם לאו כל אחר הוא אמר לי (שהיא) [שריא] היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאם מידם. ומשמעות ירושלמי זה דבעל מנת בעינן תנאי כפול ובאם שהוא תנאי לא בעינן כפילה, והא דבעינן כפילה בבני גד ובני ראובן משום שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם. ומשמע ממנו גם כן דהאומר לאחר כך וכך אין צריך תנאי כפול. ואף על פי שהר"י ז"ל באם בעי תנאי כפול אבל בלאחר מודה דלא בעי תנאי כפול, כן כתבו המפרשים ז"ל בשמו, אם כן האומר לאשה הרי את מגורשת לאחר שנה או הרי את מקודשת לאחר שלשים יום אינו צריך לכפול תנאי כפי הדינין המפורשים בכל אחד במקומו. ומיהו לענין ממון שכותב אדם לחברו שדי נתונה לך לאחר שלשים יום צריך לומר מעכשיו כדאיתא בנדרים בפרק השותפין [מ"ח ע"ב], אבל כפילת תנאי אינו צריך. ובהקדשות לא בעינן מעכשו, וכן היא במסכת נדרים בפרק ד' [כ"ט ע"ב]. וכתב הרשב"א ז"ל שם בחדושיו דהוא הדין לצדקה.
<h2>דף קו.</h2>
תנאי קודם למעשה, דתנן בפרק הפועלים [ב"מ צ"ד ע"א] כל תנאי שמעשה בתחלתו בטל, כיצד דתנו רבנן בפרק מי שאחזו [גיטין ע"ה ע"א] הרי זה גטיך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזיר (לי) [לו] את הנייר מגורשת. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, ותירץ רבא משום דהוה מעשה קודם לתנאי ותנאי בטל ומעשה קיים והויא לה מגורשת אבל הנייר שלו במאי בו מגרשה ואנן בעינן ונתן בידה וליכא. ומעשה קודם לתנאי כלומר שהקדים נתינת הגט ואחר כך התנה, וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות אישות [ה"ד] שכתב אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר לה אם תתני לי מאתים זוז תהא מקודשת לי ואם לא תתני לא תהא מקודשת הרי תנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואחר כך התנה ע"כ. ורש"י ז"ל לא פירש כן, והקשו על דבריו מדמקשינן בפרק מי שאחזו [גיטין שם] גבי תקנתה דשמואל בגטה דשכיב מרע ולימא לא יהא גט אם מתי ומהדרינן בעינן תנאי קודם למעשה, משמע דאין הדבר תלוי בנתינת הגט אם קדמה או נתאחרה, דאם הדבר היה תלוי בכך היה להם לומר הכא במאי עסקינן שהזכיר התנאי ואחר כך נתן הגט, אלמא אין הדבר תלוי (בנתינת) [בנתינה] אלא בזכירת התנאי שיהיה זכירת התנאי קודם למעשה, כלומר [שיאמר] אם תתני לי מאתים זוז תהא מקודשת לי דאז הוי תנאי קודם למעשה אבל אם אמר לה תהא מקודשת לי אם תתני לי מאתים זוז מעשה קודם לתנאי, ודכותא בגטין הרי את מגורשת ממני אם תחזרי לי הנייר הוי מעשה קודם לתנאי, ואם אמר לה אם תחזירי לי את הנייר תהא מגורשת ממני (הרי) [יהוי] התנאי קודם למעשה וכן בכל התנאים. ודברי הרמב"ם ז"ל דחאום הראב"ד ז"ל והר"ם הכהן ז"ל בהגהותיהם, והר"ן ז"ל בפרק האומר בקדושין. והאי תנאה הכי הוי בבני גד ובני ראובן אם יעברו הוי תנאה ונתתם להם הוא מעשה וכתב רבינו חננאל דהאי נמי כהילכתא הוא אף על גב דלא אשכחן לה אלא כר' יהודה כדאיתא בעטור.
תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר. דהא רב אדא בר אהבה [גיטין ע"ה ע"ב] מתרץ ההיא דעל מנת שתחזיר לי את הנייר וההיא דהנייר שלי דמקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותנאי בטל ומעשה קיים אבל אם אמר לה הרי את מגורשת והנייר שלי לא נתן לה כלום ואנן בעינן ונתן בידה וליכא. אלמא משמע מדרב אדא בר אהבה [שצריך] שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, דכולהו תנאי דאמרינן הרי את מגורשת על מנת שתניקי את בני או שתתני לי מאתים זוז או הרי את מקודשת על מנת שאדבר עליך לשלטון וכו' דהוי מעשה בדבר דהיינו (בגרושין או בקדושין) [הגירושין או הקידושין] וכו' והתנאי בדבר אחר דהיינו או הנתינה או ההנקה או הדבור ודומיהם. והרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות אישות [ה"ב] לא הזכיר בענין דיני התנאים אלא ד' דברים תנאי כפול והן קודם ללאו ודבר שאפשר לקיימו ותנאי קודם למעשה, אבל תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר לא הזכיר והר"ם הכהן ז"ל הגיה עליו. ובחדושי הרמב"ן ז"ל בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ז ע"ב] גבי אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי מקשי והא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותירץ דההיא רב אדא בר אהבה אמרה ולא[ו] הלכתא היא, (וכן רבא) [וכן ההיא דרבה] דאמר דמשום דמעשה קודם לתנאי היא משום מסקנה קאמר רבי היא דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי. ואפשר דהרמב"ם ז"ל נקט הא דרבה דמעשה קודם לתנאי בדוקא, דהא סתם לן תנא הכי בפרק הפועלים [ב"מ צ"ד ע"א], דתנן כל תנאי שמעשה בתחלתו בטל, אבל ההיא דרב אדא סבר דלאו הלכתא היא, ולפיכך כתב ההיא דרבה ולא כתב ההיא דרב אדא בר אהבה כנ"ל סיוע לדבריו. אבל הר"ם הכהן ז"ל פירש דההיא דאתרוג באומר על מנת היא ואומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, וכן כתב הרשב"א ז"ל [בחי' ב"ב קל"ז ע"ב]. אלא שראיתי להרמב"ן ז"ל לא ירצה בזה. ובתוספות תרצו ההיא דאתרוג במעשה קודם לתנאי. ורש"י ז"ל בפרק האומר [קידושין ס"א ע"א] כתב דה' דינין ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר ומעשה בדבר אחר ותנאי קודם למעשה ושאפשר לקיים המעשה על ידי שליח וכן כתב רבינו חננאל ז"ל.
הן קודם ללאו. (כדאמרינן) [כדאמר רבא] גבי דאתקין שמואל בגטה דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט משום הן קודם ללאו. ובענין הכותב גט לאשתו ואמר לה אם באתי ואם לא באתי כיצד יתנה, אם יאמר אם לא באתי יהא גט ואם באתי לא יהא גט, או אם באתי לא יהא גט ואם לא באתי יהא גט, אם המעשה הוא יהא גט או אם באתי. ואמר לי אדוני אבי מורי הרב נר"ו כי היו דברים בינו ובין הרב ר' יצחק בר ששת זלה"ה בזה ושהרב ז"ל היה מסופק בזה, אבל הדעת מכרעת דיהא גט הוא המעשה, דתנאי קודם למעשה המעשה הוא קיום הקידושין והגרושין והתנאי הוא אם תתני או אם אבוא וזולתם. ועל כן צריך לומר אם לא באתי יהא גט ואם באתי לא יהא גט דהתנאי הוא אם באתי ואם לא באתי והמעשה הוא יהא גט, ואם נעשה בהפך יהא התנאי בטל דהמעשה הוא קיום הגרושין. (והרב) [וכן כתב הרב] בעל העטור ז"ל בסדור התנאי אי לא אתינא עד תלתין יומין מעכשיו להוי (גטה) [גיטא] ואי אתינא עד תלתין בטל ההוא (גטה) [גיטא] ונכון הוא ואין צריך בזה שום שנוי ולא שום תוספת. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות גרושין [ה"ז] הרוצה לגרש על תנאי וכו' כיצד כגון שיאמר לה אם לא באתי מכאן ועד ל' יום הרי זה גט ואם באתי בתוך ל' יום לא יהא גט, וכן כתב בעל הטורים ז"ל בספר אבן העזר בסימן קמ"ה.
תנאי שיכול לקיימו על ידי שליח. דתנאי בני גד ובני ראובן יכולים היו לקיימו על ידי שליח לשכור חיילות ולעבור לפניהם. ובפרק מצות חליצה [יבמות ק"ו ע"א] אמרינן דחליצה מוטעית כשרה, (אי זוהי) [ואי זו היא] חליצה מוטעית אמר רבי יוחנן כל שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, וקאמרינן עלה בפרק המדיר [כתובות ע"ד ע"א] מכדי כל תנאי מהיכן גמרינן (לה) [ליה] מבני גד ובני ראובן תנאה דאפשר לקיומיה על ידי שליח כי התם הוי תנאה תנאה דלא אפשר לקיומיה על ידי שליח כי התם לא הוי תנאה. והר"ם הכהן ז"ל השיג על הרמב"ם ז"ל [הל' אישות פ"ו ה"ב] שלא כתב דבר זה בכלל הדברים הצריכין בכל תנאי, וכתב עליו דתנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח הלכה פסוקה הוא דמתנאי שאי אפשר לקיימו על ידי שליח חזינן חליצה מוטעית כשרה וגט מוטעה פסול משום דאפשר לקיימו על ידי שליח כי התם. ונראה לי שרבינו ז"ל לא כתב זה בכלל התנאים משום דבדוכתא בפרק מצות חליצה [יבמות שם] לא קא יהיבי האי טעמא דלאו דסמכא הוא, ועוד דהתם בפרק המדיר סבר ריש לקיש למימר דחליצה מוטעית הוי חלוץ לה ובכך אתה כונסה ומהדרינן עליה, אמר ר' יוחנן אני שונה בין שנתכון הוא ולא נתכונה היא וכו' חליצתה פסולה עד שיתכונו שניהם וכו' אלמא דטעמא משום כוונה הוא, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות חליצה [הכ"ד] חליצה מוטעית פסולה כיצד כגון שאמרו לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה או שאמרו לו חלוץ לה שזו מצוה היא ואינה מפסדת עליך כלום ואם תרצה אחר כך ליבם תיבם וכיוצא בדברים אלו פסולה אבל אם הטעוהו ואמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז על תנאי כך וכך אף על פי שלא נתנה לו ולא נתקיים התנאי חליצתה כשרה שהרי נתכון לחלוץ לה. הרי שתלה הרב ז"ל בכונה ולא בתנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח, ועוד מדאמרינן בפרק רבן גמליאל [יבמות נ"ג ע"א] כולי עלמא יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קא מפלגי וכו'. ובעל העטור דמייתי מינה ראיה וסייעתא דבעינן תנאי שיכול לקיימו על ידי שליח, (ו)לא הבנתי דבריו. אלא שאם דעתו לומר [ד]לא סלקא הכי בפרק מצות חליצה. מכל מקום כיון שכל גדולים אלו רש"י ורבינו חננאל ור"ם הכהן ובעל העטור זצ"ל סברי הכי ראוי לסמוך עליהם, והרמב"ן ז"ל [בחי' גיטין ע"ה ע"ב] גם כן דעתו כדבריהם. ורבינו חננאל ז"ל כתב במסכת גטין סוגיא דשמעתא בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ותנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח.
תנאי שאפשר לקיימו. תנן בפרק הפועלים [ב"מ צ"ד ע"א] כל שאפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו תנאו קיים. ואמרינן בגמרא אמר רב טבלא אמר רב זו דברי רבי יהודה בן תימא אבל חכמים אומרים אף על פי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו תנאו קיים, דתניא הרי זה גטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה על מנת שתביאי לי קנה בת מאה אמה על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך אם מתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אין זה גט רבי יהודה בן תימא אומר כל (שאפשר) [שאי אפשר] לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו א"א [אינו אלא] כמפליג בדברים וכשר, אמר רב נחמן אמר רב הלכה כדברי ר' יהודה בן תימא, אמר רב נחמן בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיימו תנאו בטל שמע מינא. ואיתא נמי בפרק המגרש [גיטין פ"ד ע"א]. ורש"י ורבינו חננאל ז"ל דלא כתבי הא נמי לא משום דלא סבירא ליה הוא דלא כתבי ליה דהא הלכה פסוקה הוא אלא דלא כתב[י] אלא תנאי דגמרינן מבני גד ובני ראובן והא ליתיה בהו ולפיכך לא כתבוהו. והרמב"ם כתבו אף אל פי שהניח אחרים. ירושלמי לבעל מתיבות כל דבר שאי אפשר לקיימו והתנה עליו מתחלתו לא נתכון זה אלא להפליגה בין שאמר בכתב בין שאמר על פה כל המתקיים בכתב מתקיים על פה כל המתקיים על פה מתקיים בכתב. וכל תנאי שחסר אחד מהדברים הללו תנאי בטל ומעשה קיים. כדאמרינן גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה. וגבי על מנת שתחזירי לי הנייר דתנן [גיטין ע"ה ע"א] דהויא (מקודשת) [מגורשת] ומוקמי לה בגמרא משום דהוי תנאה ומעשה בדבר אחד, אי נמי משום דהוי מעשה קודם לתנאי, וכן כתבו כל המפרשים ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק (י') [ו'] מהלכות אישות ואפילו בגט.
וממה שצריך שתדע הוא דכל הני דקדוקי ליתנהו אלא במתנה [הוא בעצמו] עם חברו, אבל במתנה עם שלוחו לא בעי [לה] תנאי כפול ולא שאר תנאי, לפי שלא נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך דבריו, ודייקי לה מדתנן [גיטין ע"ו ע"ב] כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו אחר י"ב חדש אינו גט והא הכא מעשה קודם לתנאי הוא אלא דכיון דהוא על ידי שליח לא בעי דיוקי דתנאי. וכן כתב בעל העטור ז"ל, והרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק מי בגטין [ע"ה ע"ב], והר"ן ז"ל בפרק האומר בקידושין [ס"א ע"א], אף על פי שהרשב"א ז"ל מגמגם בדבר בחדושי גטין [שם] שלו. ואין הפרש בין אם התנה הבעל או האשה או המוכר או הקונה או הנותן או המקבל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות אישות [ה"א], ובפרק ג' מהלכות זכיה [ה"ו], ואף על גב דבפרק נשך [ב"מ ס"ו ע"א] אמרינן כיון דלוקח בעי לאתנויי ולא מתני פטומי מילי, וגבי גט אמרינן התם בתמיה בדידה קיימא למשדי תנאה בגטה וכו'. והרב בעל העטור ז"ל לא כתב כדברי הרמב"ם ז"ל באות תנאי בחלק עשירי ממנו שכתב שם והלכתא כל היכא דמוכר בעי אתנויי ולוקח הוא דאתני אי נמי לוקח בעי אתנויי כגון אחריות וכיוצא בהן ואתני מוכר פטומי מילי נינהו ואינו תנאי אלא אם כן עשאו מי שעליו להתנות ואפילו התנאי בשעת מעשה ע"כ. וראוי לחוש לדברי הרב ז"ל כל שכן היכא דאיכא אפוקי ממונא, וכן נראה שהיא דעת הרא"ש ז"ל בספר החשן בסימן (ח"י) [ר"ז] וצ"ע שם. ומיהו יש דברים דלא בעינן תנאי אלא גלויי דעתא, כי ההוא דזבין ניכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל, וההוא דזבנינהו לנכסיא סליק ולא אהדר ליה וכו', וכן ההיא דבפרק אלמנה נזונית [כתובות צ"ז ע"א] בההיא בצורתה דהות בנהרדעא וכו', ויש דברים שאפילו גלויי דעתא לא צריך כההיא דמברחת בפרק האשה שנפלו לה נכסים [שם ע"ט ע"א], וההוא דשמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר דאמר שמעון בן מנסיא אלו ידע שבנו קיים לא כתב דבפרק אף על פי ובפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ב ע"א] ובפרק מי שמת [שם קמ"ו ע"ב], וכן כתב[ו] בפרק מי בגטין [ע"ד ע"א] הרמב"ן והרשב"א והרא"ש זצ"ל. גרסינן התם [גיטין ע"ד ע"א] כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. ונחלקו אבות העולם בזה אם באומר על מנת בעינן תנאי כפול או לא. שהריא"ף ז"ל כתב דכי בעינן תנאי כפול היינו בתנאי אבל בעל מנת לא בעי כפילה ולא תנאי [קודם] למעשה כדאיתא בהלכותיו בפרק מי [גיטין ע"ו ע"א] וכן כתב בתשובה [סל"א]. וכן כתבו בשם הרב הבבלי ובשם תשובת רבנו האיי גאון ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק (י')0[ו'] מהלכות אישות [הי"ז] דעל מנת לא בעינן שום דיוק דתנאי אלא שצריך שיהיה תנאי שיכול לקיימו. והראב"ד ז"ל נתן טעם לדבר אמאי בעינן בתנאי כלהו דיוקי ובעל מנת לא צריכי דתנאי שעל מנת או של מעכשו דמהשתא חאיל המעשה בתנאי הוא דחאיל והתנאי והמעשה באים כאחת ושוב אינו נעקר על כן אין הדיוקין מעכבין בו, אבל תנאי באם שהתנאי הוא בו לבטל המעשה שלא יחול מעתה אין בו כח לבטל המעשה אלא אם כפל תנאו. והרמב"ן [חי' גיטין ע"ה ע"ב] כתב על סברות אלו חבלות חבלות של תשובות מהמשניות וסוגיות ותוספתא וירושלמי. וגם הר"ם הכהן ז"ל הגיה על הרמב"ם ז"ל. ומפני שרואים שכך היא סברת הריא"ף ז"ל ורבנו האיי גאון ז"ל דחק להעמיד בה חזון, ובסוף דבריו כתב שצריך לעשות לו רב בזה. וגם הרשב"א ז"ל הצריך בזה עיון. ורבינו חננאל ז"ל כתב על ההיא דאתקין שמואל בגטה וסוגיא דשמעתא איירי בעל מנת, אלמא דסבירא ליה דבכל התנאים בעינן שיהא בה כל דין (תנאי) [התנאים]. וכתב הרא"ש ז"ל שכן הסכימו כל חכמי ארצו וכן עמא דבר. ובפרק קמא דקדושין [כ"ג ע"א] כתב הרמב"ן ז"ל שהאומר לחברו שדי מכורה לך על מנת שאתן לך מאתים זוז חוזר בזה ובזה ולא מצי זוכה למימר הריני כאלו (נתקבלתי) [התקבלתי], דמשום הכי התנה כדי שיוכל לחזור בו כל זמן שלא קיים התנאי. והביא ראיה מדאמרינן התם ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"א] זכי בשדה זו לפלוני על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בשדה וחוזר בשטר והמפרשים הביאו דבריו בלי (חלוק) [חולק]. ירושלמי בקדושין בפרק האומר [פ"ג ה"ג] מתנה אדם על ערובו אמר רבי אלעזר מאן תנא אם בא ואם לא בא רבי מאיר היא. היכן רבי מאיר חבריא [אמרין] רבי מאיר דקדושין דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אמר רבי מאיר בין ירדו בין לא ירדו אינה מקודשת עד שיכפול תנאה הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכו' עד רבי חגי בעי קמי רבי יוסי והא אם לאו כל אחר הוא אמר לי (שהיא) [שריא] היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאם מידם. ומשמעות ירושלמי זה דבעל מנת בעינן תנאי כפול ובאם שהוא תנאי לא בעינן כפילה, והא דבעינן כפילה בבני גד ובני ראובן משום שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם. ומשמע ממנו גם כן דהאומר לאחר כך וכך אין צריך תנאי כפול. ואף על פי שהר"י ז"ל באם בעי תנאי כפול אבל בלאחר מודה דלא בעי תנאי כפול, כן כתבו המפרשים ז"ל בשמו, אם כן האומר לאשה הרי את מגורשת לאחר שנה או הרי את מקודשת לאחר שלשים יום אינו צריך לכפול תנאי כפי הדינין המפורשים בכל אחד במקומו. ומיהו לענין ממון שכותב אדם לחברו שדי נתונה לך לאחר שלשים יום צריך לומר מעכשיו כדאיתא בנדרים בפרק השותפין [מ"ח ע"ב], אבל כפילת תנאי אינו צריך. ובהקדשות לא בעינן מעכשו, וכן היא במסכת נדרים בפרק ד' [כ"ט ע"ב]. וכתב הרשב"א ז"ל שם בחדושיו דהוא הדין לצדקה.
